להתרסק אל תוך הקיר

שם: Devil Survivor
חברה: Atlus
פלטפורמה: DS (אלא מה?)
שעות: המון OO’. לא היה מונה על השמירה, אבל לקח לי לא מעט זמן, והנאה

סקרנותי לגבי המשחק הזה התעוררה בעקבות כך שיצא לי לשחק בפרסונה 3, חוויה שזכורה לי בעיקר לטובה (אולם פחות למשפחה שלי, שלא ראתה אותי באותם חודשים, שכן איך שחזרתי הבייתה מהבסיס ישר הלכתי לשחק). לא התאכזבתי, גם אם לא היה מדובר באהבה ממבט ראשון.

המשחק מתרחש בטוקיו, באזור הקרוי Yamato Circle, ובו אתם זוכים לשחק את הדמות הראשית, שמעכשיו אפנה אליה כסת’ (Seth), כי כך החלטתי לקרוא לו במשחק שלי, וזה רק כי לא היו מספיק תווים לאיית מיכאיל כמו שרציתי (גם הדמות שלי בפרסונה 3, וגם אחת הדמויות האהובות עליי בDark Alchemist). סת’, בן דודו של נאויה (Naoya), המתכנת המוכשר (והנעדר), וחברם הטוב של יוזו (Yuzu) הידועה יותר בכינוייה יוהו, וסאטורו (Asturo).

כאשר סת’, יוזו ואטסורו יצאו לבלות באותו יום, הם מעולם לא שיערו באיזה בלאגן הם ימצאו את עצמם, בייחוד כי התמזל מזלם ובדיוק אז, הממשלה החליטה לשים את יאמוטו בהסגר. אין נכנס ואין יוצא, ואפילו חשמל אין.

המצב מסתבך אפילו יותר, כאשר אטסורו מצליח לפרוץ את הCOMPs (מחשבים ניידים קטנים שנראים באופן מפתיע כמו הDS) שנאויה מסר להם, ומתוכם יוצאים… שדים. אותם שדים מנסים, כמובן, להרוג את שלושת גיבורינו התמימים, על מנת להיות חופשיים, כטענתם. לאחר קרב קצר, נחתם חוזה עם כל אחד מהשדים, ועכשיו יש לנו שדים משל עצמינו!

ואם שדים הללו לא מספיקים לכם, תמיד אפשר לקנות עוד במכירה הפומבית דרך הCOMP. אותם COMPים מסתוריים מכילים גם מיילים המנבאים את העתיד, וגורמים לכם לראות מספרים מעל ראשיהם של כל האנשים בהסגר, למעט של יחידות האבטחה השומרות על ההסגר. אותם מספרים, מסתבר, מנבאים כמה זמן נותר לאדם לחיות, ומופיעים כל עוד יש לו פחות מעשרה ימים. לרוב אנשים בהסגר יש 7. לכם יש הרבה פחות.

המשחק לא זורק אתכם ישר למים, אלא נותן לכם קצת זמן להתרגל לכל הפונקציות והאפשרויות, ומציג אותן בהדרגתיות. חבל שהוא לא עושה אותו דבר כשהוא מעלה את רמת הקושי של השדים האחרים. תוך כדי חיפוש דרך החוצה מההסגר, מופיעות לא מעט דמויות מעניינות (הארו!), מעצבנות (מידורי) או סתם משעשעות (הונדה. כן, מאייתים את זה Honda), שלאינטרקציות איתן יש השפעה על המשך המשחק והעלילה, ויוצרות עניין רב בלשחק את המשחק מהתחלה, אבל הפעם, לעשות דברים אחרת.

העלילה מספקת שפע של מסתורין ושאלות שכיף לחקור ולגלות, ומגנון קרבות שגם אם בהתחלה לא חיבבתי אותו, למדתי מהר מאוד לאהוב אותו ולנסות ללמוד קצת טקטיקה ואסטרטגיה. בסופו של דבר הבנתי, וגיליתי שהברה מקרים, תכנון נכון של היכן להציב את הדמויות, ולאן לגרור את האויב, מצליח להפוך הרבה קרבות להרבה יותר פשוטים.

דימיון נוסף שיש למשחק לפרסונה 3 (וייתכן שלשאר המשחקים בסדרה שין מגמי טנסאיי, אבל זה היחיד ששחקתי בו לפני כן), הוא החשיבות של הזמן. אם בפרסונה 3 זה היה הימים והחודשים, כאן זה עובד על ימים ושעות. פעולות שונות, כמו לדבר עם אנשים מסויימים, ללכת מכות או לחקור נתיבים שאולי יקחו אתכם החוצה, לוקחים זמן, וסופו של דבר, הימים עוברים, והשעון ממשיך לתקתק, כשמונה סופר לאחור את הימים של כולם.

אז מה יש למשחק להציע? מבחר של שדים, חלקם גם מוכרים (מי אמר ג’ק פרוסט ולא קיבל?), היכולת לשלב בין שדים שונים ליצירת חדשים שהופכים, עבורי, כרגיל, למשחק של לאסוף את כולם. או לפחות, את השווים מביניהם. דמויות מעניינות ואמיתיות (למעט מידורי, היא נראית כאילו היא יצאה לחיים ממאהו שוג’ו), עם עבר שווה לחקור, ועלילה שכיף לחקור, ובעיקר המון שעות של הנאה.